באר המים הראשונה בעין חי נחפרה בשנת 1912, כשפועלים התחילו לעבד במקום שטחים חקלאיים. הבאר נחפרה לעומק של 62 מטר, ובשנים הראשונות העלו את המים בעזרת חבל ודליים. בשנת 1914 הותקן בה מנוע קיטור, והמנוע עבד
יומיים בשבוע.
כמות המים בבאר הייתה מועטה מאוד וחייבה את המתיישבים להביא מים בחביות (מכפר סבא, נחל הירקון ורעננה) שהובלו בעגלות עץ ועל גבי פרדות. העגלות נשאו את המים בדרך חולית, שבחורף הפכה לבוצית. הדרך הצדדית הזאת היא היום הכביש
הראשי (כביש מס’ 4).
חיי המושב התנהלו סביב הבאר והמים. מעל הבאר נבנה הפחון
הראשון ולאחר מכן נבנו לידו צריף ששימש למגורים, וכן חדר
אוכל ומטבח שהיו משותפים לכל הפועלים. ב-1919 התמקם
גרעין קבע באוהלים שליד הבאר ומאוחר יותר הוקמו הבתים
הראשונים במקום האוהלים. באר המים שופצה, מנוע הקיטור
החולף במנוע דיזל (המשוחזר כאן) אך כמות המים שהבאר
סיפקה הייתה נמוכה מאוד, בגלל שיקולים מוטעים במיקום
הבאר.
בשנות העשרים נטעו התושבים פרדסים והיה צורך בבארות
מים נוספות לפיתוח ענף הפרדסנות. המוסדות המיישבים,
“קרן היסוד” ו”הקרן הקיימת” נתנו כספים להקמת הבארות
תמורת חלק מאדמות כפר מל”ל שנלקחו להקמת המושבים
גבעת חן, ירקונה, גני-עם, רמות השבים וחלקים מרמתיים.