עם תחילת ההתיישבות בזרעוניה, נחפרה באר אנטיליה לשאיבת מים.
כינוייה של הבאר ניתן לה על שם האנטילים, כלי הקיבול, שמולאו במי הבאר ורוקנו לתוך ברכת האגירה.
מן הברכה נמשכו תעלות בנויות אבן וחפורות באדמה, להשקיית השטח החקלאי.
עם רכישת השטח על ידי יק״א בראשית המאה העשרים, שופצה הבאר, הותקן מנוע דיזל, ונפרסה רשת של צינורות מתכת להשקיית הגידולים של תחנת הניסיונות החקלאית שפעלה מסביב.
בשנות השלושים של המאה העשרים, לאחר פירוק החווה, רכש ד״ר גוסטב רייך (אליקים נגיד) 30 דונם ובהם הפרדס והבאר.
בשטח נחפרה באר נוספת, מדרום לבאר ההיסטורית, ומימיה הוזרמו לברכת האגירה באתר הזה.
שימור הבאר ושחזורה, ביוזמתם של שולה וזאב מוזס, נעשה בביצוע מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. אדריכל השימור: איל זיו, א.אדריכלים