הבאר נמצאת באתר פרדס לרר, המספר את סיפור האחיזה בקרקע של 4 דורות במשפחת ראובן לרר, מייסד נחלת ראובן ונס ציונה.
בשנות השלושים של המאה ה-19, לאחר כיבוש ארץ ישראל ע”י המצרים, דאג אִבּראהים פאשא, בנו של שליט מצרים מוחמד עלי, לחפור בארות בכל הארץ.
הבאר שלפניכם הייתה חלק מבארות אלו.
ב-1882, ראובן לרר, שחי באודסה, קנה מגרמני בשם רייסלר את הנחלה בואדי חנין, נחלה שהייתה בה גם באר.
משה, בנו של ראובן, העמיק את הבאר ל-25 מטר.
מי הבאר שימשו להשקיית פרדסיהם של מאיר, בנו של משה לרר, ושל שולמית ועזרא פורר.
הבאר פעלה עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20.
הבאר, ברכת אגירה וחלק מבית אריזה שהיה צמוד לבאר, קיימים בשטח עד היום.
הבאר בנויה בצורה מסורתית כבארות אנטיליה אחרות בארץ-ישראל, מהתקופה העות’מאנית.
המבנה עשוי מקשתות אבני כורכר מסותתות.
בתחילה נשאבו המים בשרשרת מכלים, שפעלה בכוחות בהמה, ובהמשך הם נשאבו ע”י מנועים.
שימור האתר בוצע ע”י המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, במימון עיריית נס ציונה, אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, משרד התרבות והספורט ומשפחת לרר.