בין השנים תרע״ח – תרפ״א ( 1918-1921 ) היה בית זה ל״בית העולים״.
הבניין הוקם על ידי ״ועד הצירים״ של ההנהגה הציונית, והתגוררו בו חלוצי העלייה השלישית, עם רדתם לחוף.
המבנים בחצר שימשו כמקום לינה, חדר אוכל ובית חולים לעולים.
בכ״ג בניסן תרפ״א ( 1.5.1921 ) נהרגו במקום 14 חלוצים, בשעה שנאבקו בחירוף נפש בתוקפים ערבים, עד שהוכרעו.