באוקטובר 1898 הגיעה לחופי ארץ ישראל משלחת ציונית ובראשה בנימין זאב הרצל, מייסדה של התנועה הציונית. המשלחת הוזמנה לירושלים על-ידי הקיסר הגרמני וילהלם השני. מפגש זה נחשב בעיני הרצל כצעד חשוב בדרך להשגת היתר התיישבות (צ’ארטר) מידי הסולטן העות’מאני, עבדול חמיד השני, ששלט באותם ימים על כל שטחי הארץ. בביקורם בארץ עברו הרצל וחברי המשלחת בשבעה מקומות יישוב שהשאירו בהם רושם רב.
תחנה שנייה – בית הספר מקוה ישראל
“הקיסר הכירני עוד מרחוק. הוא התנער קצת, היטה את סוּסו לעֶברי – ועמד לפני. פסעתי שתי פסיעות לקראתו; ובגחנו על צואר הסוּס ובהושיטו לי את היד, ניגשתי עד סוּסוֹ, שלחתי אליו את ידי וניצבתי לפניו בראש מגולה. הוא חייך ונתן בי את עיניו השליטות :
“השלום לו?”
“חן חן, הוד מלכותו ! אני מתבונן לי בארץ. איך עלתה להוד מלכותו הנסיעה עד כה?”
הוא מצמץ תקיפות בעיניו: “חם מאוד ! אבל לארץ הזו נצפּנוּ עתידות”.
“לפי שעה עודנה חולה”, אמרתי.
“מים דרושים לה, מים רבים !” דיבר מעל מושבו.
“כן, הוד מלכותו ! תעלות באמת-מידה גדולה !”.
הוא שנה : “ארץ העתיד היא”…
(מתוך יומנו של בנימין זאב הרצל, 29 באוקטובר 1898)
“יש לחשוֹש שהדוֹר הבּא לא יֵדע את הרצל בּלתי אם כּשם, כּסיסמא, כּדגל, לכל היוֹתר כּאגדה נאה.”
(ברל כצנלסון בתוך : “הרצל לדור”)
“פה נלחם עם על קיומו, כבודו וחרותו. הוא רוצה לצאת מן האויר המחנק אל נֹגה-השמש. מצב היהודים הנוכחי יכול להוביל בשלש דרכים. הדרך האחת היא, לסבול בדומיה חרפה ועֹני. השנית היא התקוממות, שנאה נגד החברה המתייחסת אלינו כאם חורגה. דרכנו היא השלישית: רוצים אנו להתרומם למדרגת-מוסר יותר גבוהה, להרבות שלום בעולם, לסֹל מסלות חדשות לסחר-העמים, ולבקש נתיבות-נצחון ליֹשר הסוציאלי. וכשם שנעים-זמירותינו יצר שירים מתוך מכאוביו, כך מכינים אנחנו מתוך צרותינו התקדמות האנושות, שבשבילה אנו עובדים.”
(בנימין זאב הרצל, בתוך : “נאום הפתיחה לקונגרס השלישי”)
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.