מושב העובדים הראשון במסגרת “חומה ומגדל”, הוקם בשנת 1937. נקרא על שם יוסף אהרונוביץ, מחלוצי העלייה השנייה ומאבות תנועת העבודה.
המייסדים היו חברים ב”ארגוני הצפון” משנת 1933, כשמטרתם היתה להתיישב בעמק בית שאן.
בסתיו 1935 עלתה קבוצת חלוץ על הקרקע. חברי הקבוצה התגרורו באוהלים ולא יכלו להתגונן מפני הפורעים הערבים. לכן, רשויות הביטחון פקדו עליהם להתפנות.
ב-9.4.1937 (כ”ח בניסן תרצ”ז), בתקופת המאורעות, עלה המושב על הקרקע במסגרת “חומה ומגדל”. 40 משפחות התיישבו בעמק בית שאן בתנאי קיום קשים, מבודדים ומוקפים בשבטים ערביים עוינים, שגרמו להרוגים ופצועים. תוך שנים ספורות, על אף הקשיים הרבים, פרח מושב לתפארת מבוסס כלכלית וחברתית. ביום 15.5.1948, לאחר הכרזת המדינה, הותקף המושב ע”י הצבא העירקי, שנעזר בצבא הירדני. לכח התוקף היו 12 משוריינים והם הפגיזו את המושב בתותחים, הפציצו אותם ממטוסים והסתערו עליו בחיל הרגלים שלהם.
למרות התגבורת המצומצמת שהגיעה ליישוב ולמרות הנשק הדל והמחסור בתחמושת, עמד המושב מול ההתקפות הקשות בגבורה. במשך כשבוע נהדפו גלי התוקפים וכך מנעו מהם מלפרוץ לתוך המדינה שאך נולדה…
המושב אמנם נהרס, אבל הוא לא נכבש ולא ננטש! בתום מלחמת העצמאות, בגלל שיקום כושל, נאלצו החברים לעזוב את המקום בשיברון לב…
בשנים 1954-1952 אוכלס המושב במתיישבים בני העדה הכורדית. הם הכו שורשים במקום והמשיכו את המסורת של ראשוני בית יוסף שעיקרה- “עבודת האדמה, הגנה ושלום”.
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.