(חמאם – מילה בשפה התורכית ופירושה בית מרחץ) בית המרחץ הוקם בין השנים 1912-1908 ברחוב שבו היו רוב מבני הציבור: בית המורים, בית הספר, ה”חדר” ובית הכנסת.
המבנה מאבן בזלת שחורה מכוסה בגג רעפים. בתוך המבנה היו חמישה חדרים: חדר אחד שימש מקווה לטבילה, שלושה חדרים אחרים שימשו לרחצה ובכל אחד מהם היו שתי אמבטיות.
החדר החמישי, הגדול ביותר, שימש למגורי משפחת דהאן שהיו הבלנים, ותחזקו את המבנה.
נוסף לחדרים אלה, בחלקו המזרחי של החמאם, היה מבנה עשוי לבני בוץ שהיווה הרחבה לביתה של משפחת דהאן.
במבנה הזה היה המטבח וחדר שינה נוסף. המים לחמאם הגיעו ישירות מהמעיין הנובע למרגלות ההר מעל המושבה.
את המים בחמאם חיממו בדוד מתכת, אשר הוסק בגזרי עץ. את גזרי העץ אסף הבלן במשך כל השנה.
הציבור השתמש במקווה במהלך כל השנה, ואת האמבטיות היו מפעילים בחודשי החורף ובמועדי ישראל.
למעוניינים – מחיר הטבילה באמבטיה היה חצי גרוש. היום, במבנה החמאם יש ארכיון של המושבות יבנאל – בית גן.
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.