המקלחת הציבורית נבנתה בקיץ תש״ך (1950) במימון מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית.
באותן שנים לא היו מקלחות במגורי החברים. קירות המקלחת הציבורית עשויים פח, ומחיצה מפרידה בין אגף הגברים לאגף הנשים.
חימום המים נעשה באמצעות דוד פלדה, שהוזן בנפט והותקן על מגדל מוגבה. בכניסה למבנה המתינו למתרחצים כפכפי-עץ מתוצרת מקומית, אשר שימשו את המתרחצים לתנועה בעת הרחצה.
לאחר שהסתיים יום עבודתם, היו החברים סרים לדירתם כדי לקחת מגבת ובגדים נקיים. בתום הרחצה היו עוטפים את בגדי העבודה במגבת ושבים לביתם.
ההווי שנוצר בשעות הרחצה (דברי רכילות, בדיחות ומתיחות) שימש מקור מידע חשוב לכל האוכלוסייה וחומר גלם עסיסי להרבה ערבי תרבות.
עם הזמן, כחלק מהשיפור ברמת החיים, נוספו לדירות החברים גם שירותים ומקלחות, והשימוש במקלחת הציבורית פחת והיה לנחלתם של הגופים הזמניים בקיבוץ, עד אשר גם הם לא נזקקו לה עוד.
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.