הברושים הזקופים ורמי הקומה הניצבים כאן, בפאתי “הדשא הגדול” שבמרכז הקיבוץ, טומנים בחובם סיפור של תקווה גדולה למלכיה.
שנת 1956 הייתה שנה פורייה במיוחד ומשופעת בנשים חברות הקיבוץ, שהיו בהריונן. נעמי אונגר, שהייתה אז אחראית על הנוי, הציעה שכל אחת מעשר החברות, שכרסן עולה וטופחת, תיטע עץ ברוש לכבוד הילד העומד להיוולד, וכן עשו. עשרה עצי ברוש ניטעו על-ידי החברות הצעירות שכרסן בין שיניהן.
והשתילים הרכים – למרות הגשמים העזים, השלגים והרוחות שאפיינו את החורפים במלכיה – צמחו והיו לעצי ברוש מרהיבים בגודלם, גובהם ויופים, וכך כמובן גם ילדי הברושים (שנקראו בהיכנסם לבית הספר “קבוצת אילנות”) גדלו והיו לאנשים שצימחו צאצאים וצאצאי צאצאים.
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.