במקום הזה, בשנת 1949, הוקמה מעברת באר יעקב כמחנה עולים.
המעברה הוקמה על שטח של בסיס בריטי מימי מלחמת העולם השנייה. לימים, שונה שמה למעברת חוטר.
מקור השם בספר ישעיה (פרק יא א): “וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָי; וְנֵצֶר, מִשָּרָשָיו יִפְרֶה”.
בתחילה, נפתחו שני מחנות: מחנה א’ לעקורי מחנות אירופה, ומחנה “קרלוס” למגורשי קפריסין. בהמשך, היו במקום שלושה מחנות: מחנה לעולים מיוגוסלביה ומרוקו, מחנה לעולים מטריפולי, ולבסוף – מחנה לעולים מארצות האסלאם. עם פתיחת המעברה שהו בה כ-2,200 איש, ובשנת 1951 שהו במקום כ-35,000 נפש.
במעברה שהשתרעה על שטח של כ-500 דונם שוכנו העולים באוהלים, בבדונים ובצריפי פח.
הם שוכנו בצפיפות רבה וללא תנאים בסיסיים. העולים שעברו מהמעברה נקלטו בערים ובמושבים במרכז הארץ, וחלקם נקלטו בבאר יעקב והשתלבו בהנהגת היישוב.
שרידי המעברה שנשתמרו במקום: חורשת אקליפטוסים, שבילים, מקלטי בטון, ומגדל מים.
הנפת הדגל בבית הספר “אהבת ישראל”, 1956
תמונה באדיבות: יהודה דוד
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.