המבנה הזה משמש “אכסניה” לכלים ולמכונות שנשארו מנפחיית אשבל ההיסטורית. את הכלים סידרו לשם תצוגה והדגמת ההתפתחות מנפחיה למסגרייה. בכלים ובמכונות כאלה עבדו לוי יצחק אשבל (תרל”ג-תשי”ב) ובנו ראובן אשבל (תרס”א-תשמ”ג). לוי יצחק אשבל, תלמידו של טופורובסקי הנפח מראשון לציון, הצליח להתאים את מחרשת הברזל של מורו לתנאי הארץ. ראובן אשבל, אשר נקרא “אמן הפטיש, הסדן והאש”, תרם באמצעות פיתוחיו תרומה חשובה לחקלאים בכל האזור ולהתיישבות החדשה; הוא הצליח לייצר כל חלק שחסר למחרשות ולמקצרות. על פיתוחים אלה ואחרים זכה ראובן אשבל בפרס קפלן, בשנת 1951.
רוב המכונות, הכלים והפסלים המוצגים במוזיאון המושבה על שם ערן שמיר, נתרמו על ידי גב’ ניצה אשבל-מנור, וחלק מהם נתרם על ידי צאצאי משפחות המייסדים במושבה ועל ידי אספנים מכל רחבי הארץ.
הצלת הכלים, ניודם והשמשתם נעשו על ידי מועצת מזכרת בתיה בשיתוף עם משרד החקלאות ופיתוח הכפר, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, מתנדבים מחיל האוויר – מחלקת כלי טיס, תורמים מהמושבה ומתנדבים במוזיאון.
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.