ביה”ס החקלאי לנערות “עיינות” היה ביתם הראשון בא”י של 55 מ”ילדי טהרן” – כ-900 ילדים ניצולי שואה שהועברו ברישיון, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מפולין לטהרן, בירת איראן, והועלו לארץ ישראל בשנת 1943 בסיוע הסוכנות היהודית.
גם עדה מימון, מנהלת המוסד וחברה בהנהלת ויצו עסקה בהבאתם וקליטתם של הילדים בארץ.
בהגיעם לעיינות ב-22 בפברואר 1943 למדו עברית, עבדו בענפי המשק וחיזקו את הגוף והנפש.
במהלך אפריל 1943 עזבו את עיינות לבתיהם המאמצים.
בין ילדי טהרן בעיינות הייתה הדסה (הלינה) למפל.
על חוויותיה בעיינות ובקיבוץ גבעת ברנר ניתן ללמוד מציורים, מכתבים ויומן שהשאירה אחריה.
בנובמבר 1946 התגייסה לפלמ”ח ולאחר הכשרתה בקיבוץ, מעוז חיים שירתה בליווי השיירות לירושלים.
ב-30 במאי 1948 הצטרפה, כאלחוטאית, לזחל”ם מפקד כוח הפריצה למשטרת לטרון.
לאחר פציעת מפקדה ובלימת הזחל”מים בחצר המשטרה, המשיכה להילחם בחיילי הלגיון הירדני, עד נפילתה.
קולה היה האחרון שנשמע ברשת האלחוט משדה הקרב.
אומץ לבה נותר מופת לעוז רוח והיא הומלצה לקבלת אות ‘גיבור ישראל’.
רק בשנת 2022 זכתה טוראית הדסה למפל ז”ל באות הערכה מהרמטכ”ל, שהוענק לקרוביה.
פינת הדסה למפל – מ”ילדי טהרן”
ילדי טהרן בעיינות, 1943 (הארכיון הציוני המרכזי)
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.