בסוף המאה ה-19 הקים המיסיונר הגרמני לודויג שנלר במקום זה חווה חקלאית-חינוכית, שנוהלה על ידי הברון מתיאוס שפון.
בשנת 1912 הוקמו במקום מספר מבני קבע גדולים, אחד מהם שימש את צוות המורים של החווה,
ובמלחמת העולם הראשונה, הפך לחלק ממפקדתו של הגנרל אלנבי, ועל כן הוא מכונה עד היום “בית אלנבי”.
בחודש מרץ 1918 אירח הגנרל אלנבי את “ועד הצירים” בראשותו של הדוקטור חיים ויצמן, שהגיע בניסיון לקבל את המבנים והרכוש שהוחרם מהגרמנים לטובת התיישבות יהודית במקום.
הבקשה נדחתה. אלנבי המשיך להשתמש במקום עד 1919.
ב-1922 חוזרת החווה לידי המיסיונרים הגרמנים ובית המורה – “בית אלנבי” משמש למגורי עובדי החווה.
הגרמנים נטשו את החווה בתחילת מלחמת העולם השנייה ובשנת 1948 נכבשה הגבעה על ידי חיילי גדוד 52 של חטיבת גבעתי.
קבוצת חברי קיבוץ בוכנוולד, ניצולי מחנה הריכוז הנאצי, נשלחו לשמור על הגבעה.
בתוך כך החליטו להקים כאן את ביתם, ולאחר שנה שינו את שם המקום וקראו לו קיבוץ נצר.
ב-1952 כאשר הצטרפו לחברי נצר הפורשים מגבעת ברנר, הוסיפו את השם סרני, על שם הצנחן העברי חיים אנצו סרני ומאז נקרא הקיבוץ נצר סרני.
לימים, “בית אלנבי” – בית המורה הפך להיות בית הילדים לכיתות א’ ו-ב’.
בשנת 2004 המבנה עבר שיקום ושיפוץ.